<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן מ"ו</h1>
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת ירך בבהמה היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ודוקא דאיעכול ניבה דאי לא אעכול ניביה הדרא וברייה. ופירש הראב"ד ז"ל שמוטת ירך הוא הכף עצמו שנשמט ראשו העליון מן השדרה אבל בוקא דאטמא הוא התחתון שנשמט מן הקולית וראש הקולית הוא כעין בוכנא ונכנס למכתשת שבכף והוא הנקרא בוקא דאטמא דשף מדוכתיה והוא דאעכול ניביה עוד זה לשונו בתשובת שאלה זה הכף הוא מחובר אל השדרה בראשו העליון הנקרא אושמאולר ובראשו התחתון כזה הכף הוא הנקרא פקוקלת על שם שפוקקת מקום היציאה. והכפות שמכאן ומכאן הם המעמידין החלחולת ובלשון הגדה (שבת קנ"ב ע"א) נקרא קליבוסת והוא בלע"ז קלב"א שורי"ץ. ואותן העצמות נקובין בעצמן נקבים עגולין וחוטין גסים של בשר עוברין בתוכן ונקשרים בעובי הירך ברוך המקום שבראו לרצונו. ועל זה אמרו (חולין כ"א ע"א) נטלה הירך וחלל שלה טרפה [ו]נבלה כי זה הירך נוגע בחלל. וזה אם נשמט מן השדרה אע"פ שלא נפסק ניביה טרפה. אבל ראש זה הכף התחתון שנכנס בתוך המאולר כבוכנא באסיתא ועליה אנו אומרים שאינה טרפה אלא א"כ נפסק ניביה ואיעכול איעכולי. דבר זה ערוך בפי כמה שנים כי הריא"ף ז"ל נכנס על זה והדברים מוכיחין מפני שינוי הלשון ועוד תדע לשון ירך כלל הוא לכל העצמות וכל העצמות עצמן יש להן שמות חלוקים וזה שמותם: הכף המחוברת בשדרה נקראת פלנט"ה או פדיל"ה ושני לה העצם הנקרא בוקא דאטמא ובלע"ז או"ש מולא"ר והשלישי הוא העצם שבו צומת הגידין והוא הנקרא אישקנקי"ל ואין מן המולא"ר ולמטה שום טרפות כי אם בצומת הגידין עכ"ל הראב"ד ז"ל. והיוצא מזה כי העצם (השני) שבו צומת הגידין מתערבין בבשר שבו למעלה ואם נשמט ראש העצם השלישי הסמוך לגוף טרפה ואפילו לא איעכול ניביה פי' הגיד הקושר שני העצמות. והרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית שני שער ג' בדיני נטולה) ביאר בוקא דאטמא (שנטל) [שניטל] ממקומו והוא ראש העצם העליון שברגל המחובר אל הגוף טרפה. בד"א בשנפסקו הגידין ונתעכלו אבל לא נתעכלו אע"פ שנפסקו כשרה. ראש התחתון של עצם זה המחובר עם השוק (שנשל) [שניטל] ממקומו יש אוסרין ואע"פ שלא נתעכלו הגידין ולא נפסקו ויש מתירין ואפילו נפסקו ונתעכלו ולזה דעתי נוטה וכן י"ל עיקר עכ"ל.
